נוסח עדכני נכון ליום: 26-05-2024

תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), תשס"ה-2004

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 11, 12 ו-25(א) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 (להלן – החוק), ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

הגדרות

1. בתקנות אלה –

"כלב מסוכן" – כלב השייך לגזע מסוכן וכן כלב שהוא הכלאה של גזע מסוכן וקיים דמיון בין דפוסי התנהגותו ותכונותיו הפיסיות לאלו של כלב השייך לגזע מסוכן;

"מחזיק" – מי שמחזיק כלב מסוכן לפי רשות הבעלים.

איסור יבוא

2. לא ייבא אדם כלב מסוכן.

איסור יבוא – הוראת שעה

2א. (א) על אף האמור בתקנה 2, רשאי בעלו של כלב מסוכן לייבאו, אם התקיימו לגביו פסקאות (1) עד (3) בתקנת משנה (ב) ויש לו רישיון בכתב שנתן המנהל לפי תקנות אלה.

(ב) המנהל רשאי לתת רישיון לייבואו של כלב מסוכן ורשאי הוא לסרב לתתו או להתנות בו תנאים, ואולם לא ייתן המנהל רישיון לייבואו של כלב מסוכן אלא אם כן הוכח, להנחת דעתו, כי התקיימו בו כל אלה:

(1) גיל בעל הכלב עולה על 18 שנים;

(2) הכלב עבר עיקור או סירוס ובעלו הציג אישור על כך, חתום ביד רופא וטרינר; בפסקה זו, "רופא וטרינר" – לרבות מי שהוסמך לווטרינריה בארץ המוצא או שהיה ניתן להתיר את החזקתו בלי שעוקר או סורס לפי תקנה 6א(ב) אילו היה בישראל;

(3) הכלב הוחזק על ידי בעליו שמונה עשר חודשים לפחות קודם למועד ייבואו.

(ג) בקשה לרישיון לפי תקנות אלה תוגש למנהל יחד עם בקשה לרישיון יבוא לפי תקנות מחלות בעלי חיים (יבוא בעלי חיים), התשל"ד-1974, עשרה ימים לפחות לפני צאת הכלב המסוכן מארץ המוצא לישראל.

(ד) המייבא כלב מסוכן בלי שהתקיימו התנאים בתקנת משנה (ב)(1) עד (3), דינו – שישה חודשי מאסר.

(ה) (בוטלה)

(ו) השר ימסור לוועדת הכלכלה של הכנסת, עד יום 15 בינואר של כל שנה, דוח לענין מספר הכלבים המסוכנים שניתן רישיון לייבואם בשנה שקדמה לה ואת מספר מקרי התקיפה שדווחו למרכז הרישום בשנה האמורה, בציון גזע הכלבים.

תנאי החזקה

3. לא יחזיק אדם כלב מסוכן אלא אם כן הוא הבעלים או המחזיק של הכלב, גילו עולה על 18 שנים והכלב מוחזק ברישיון שניתן כדין ובהתאם לתקנות אלה.

כלב מסוכן בחצרים

4. בעליו של כלב מסוכן או מחזיקו –

(1) יגדר וינעל את החצרים שבהם מוחזק הכלב באופן שימנע מהכלב אפשרות לצאת מהם;

(2) יציב בכל כניסה לחצרים כאמור שלט שבו כתוב "זהירות כלב מסוכן"; גודל כל אות בשלט לא יפחת מ-5 x 5 סנטימטר;

(3) יחסום את פיו של הכלב בזמם בכל עת שיש בסביבתו של הכלב אדם נוסף זולתו, שגילו מתחת ל-16 שנים.

כלב מסוכן ברשות הרבים

5. בעליו של כלב מסוכן או מחזיקו לא יתיר את יציאתו של הכלב מחצרים או את הימצאותו של הכלב ברשות הרבים אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) הכלב מוחזק בידי אדם שגילו עולה על 18 שנים והוא מסוגל לשלוט בו בכל רגע ולמנוע מהכלב לפגוע באחרים;

(2) המחזיק כאמור בפסקה (1), מחזיק את הכלב ברצועה שהכלב לא יכול להשתחרר ממנה ואשר אורכה אינו עולה על 2 מטרים;

(3) פיו של הכלב חסום בזמם.

חובת עיקור או סירוס

6. בעליו של כלב מסוכן –

(1) ידאג לביצוע ניתוח עיקור או סירוס של הכלב לא יאוחר מיום י"ט בטבת התשס"ה (31 בדצמבר 2004), ואולם אם היה הכלב בגיל פחות משישה חודשים במועד האמור, ניתן לדחות את ביצוע הניתוח עד הגיעו לגיל זה;

(2) יחזיק ברשותו את אישור הרופא הווטרינר שביצע את הניתוח.

פטור מעיקור או סירוס

6א. (א) לא יחזיק אדם כלב מסוכן שגילו עולה על שישה חודשים, אם לא עוקר או סורס זולת אם ניתן לו היתר בכתב לפי תקנת משנה (ב).

(ב) המנהל רשאי, מנימוקים שיירשמו, להתיר החזקתו של כלב מסוכן שלא עוקר או סורס, אם מצא שעקב מצבו הבריאותי סירוס הכלב או עיקורו יסכן בסבירות גבוהה את חייו.

(ג) מחזיק בכלב מסוכן שניתן לו היתר לפי תקנת משנה (ב) –

(1) יחזיק ברשותו את ההיתר או יציגו למנהל, לרופא וטרינר עירוני או למפקח בתוך 24 שעות מעת שיידרש לכך;

(2) ינקוט את כל האמצעים הנדרשים באופן סביר למניעת הזדווגותו של הכלב המסוכן.

מסירת כלב מסוכן

7. בעליו של כלב מסוכן לא ימכור ולא ימסור את הכלב לאחר; ואולם הוראות תקנה זו לא יחולו על מסירה –

(1) למערכת הביטחון;

(2) לרופא וטרינר עירוני;

(3) למכלאה שאישר הרופא הווטרינר העירוני.

(4) לאדם אחר שאישר הרופא הווטרינר העירוני ואולם לא ייתן רופא וטרינר עירוני אישור להעברת כלב מסוכן לאדם אחר אלא אם כן התקיימו בו הוראות החוק, ולאחר שהשתכנע שלא ניתן למסור את הכלב המסוכן למערכת הביטחון ואין בכך כדי לפגוע במטרות החוק.

עונשין

7א. (א) המייבא כלב מסוכן בניגוד לתקנה 2 והמוכר או מוסר כלב מסוכן לאחר בניגוד לתקנה 7, דינו – שישה חודשי מאסר.

(ב) המחזיק כלב מסוכן שלא הציג לגביו היתר כנדרש בתקנה 6א(ג)(1) או שלא מנע הזדווגותו של כלב מסוכן לפי תקנה 6א(ג)(2), דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.